החלטה בתיק ב"ש 091157/05

בפני בקשה להורות על מעצרו עד תום ההליכים של המשיב. יחד עם הבקשה הוגש כתב אישום המייחס למשיב ולשניים נוספים (החלטה זו אינה מתייחסת אליהם), עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות ועבירת שהייה בלתי חוקית למשיב.

על פי עובדות כתב האישום, חלקו של המשיב בביצוע העבירות דומיננטי; מדובר בשלושה נאשמים כשהמשיב הוא נאשם מס' 2, שני הנאשמים הנוספים הינם קטינים ילידי 88', אשר קשרו קשר לבצע בצוותא שוד מזוין של שליח פיצה, לשם כך הצטיידו בכובעי גרב, סכין פרפר, איזולירבנד, ומידע לגבי שמו של שליח הפיצות שעבד במשמרת כפולה במועד בו התכוונו לבצע את השוד.

שלושת המשיבים לאחר שהזמינו את הפיצה התחלקו כך, שנאשם 3 עמד בתצפית ומשהגיע שליח הפיצה, הוא המתלונן, לכיוון אותו מקום בו ארבו הנאשמים 1 ו-2 (הוא המשיב לפנינו).

המשיב יחד עם הנאשם 1, תפסו את המתלונן בידיו השכיבוהו על הרצפה כפתו ידיו מאחורי גבו, כופפו ראשו מטה, הכו אותו, הצמידו לצווארו סכין תוך שהם מאיימים עליו על מנת להפחידו ועל מנת שימסור לידיהם התיק שברשותו. ערכו חיפוש בכיסיו, קשרו ידיו באמצעות האיזולירבנד ודרשו את כספו. המתלונן, מוך פחד, מסר את הארנק ואת מכשיר הפלאפון שהיה ברשותו.

המשיבים נמלטו מהמקום בעודם משאירים את המתלונן כפות.

המשיב שבפני, במועד האירוע נמצא בישראל בלא שהייה כדין.

ב"כ המשיב מבקשת לשחררו לחלופת מעצר בדרך של מעצר בית מלא. מציינת העובדה, כי הקטינים הנאשמים הנוספים בכתב אישום זה, שוחררו. גם נאשם שהוא שב"ח, החשש להימלטותו מאימת הדין ניתנת להפגה בערבויות מתאימות. קיימת חלופה אצל חברתו של המשיב.

מיותר לומר כי ב"כ המשיב מסכימה לקיומן של ראיות לכאורה.

ב"כ המבקשת מתנגדת לחלופה. מפנה לעובדות כתב אישום מהן עולה ביצע שוד אכזרי. חלופת המעצר אינה מתאימה על פי האמור בתסקיר.

לא בכל מקרה ומקרה יאפשר בית המשפט בחינת חלופת מעצר. נקבע בבש"פ 7399/01 באהר נ' מ"י, כי החובה להתייחס לחלופת מעצר בטרם יורה בית המשפט על מעצר עד לתום ההליכים, אין משמעותה בהכרח חלופת מעצר קונקרטית בכל מקרה ומקרה, שכן רבים המקרים בהם תהא טיבה של החלופה אשר תהא, אינה הולמת את נסיבות המקרה.

יש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו ובמקום שאין הצדקה לחלופת מעצר, אין מקום לשלוח משיב לקבלת תסקיר ולהעמיס בכך על קציני המבחן, העמוסים ממילא לעייפה, ראה בש"פ 7819/04 כב' השופטת חיות.

אחיזה בסכין והשימוש בה הפכו למגינת לבנו, למכת מדינה, שיש להלחם בה עד חורמה כאשר העומדים בפרץ השתלטות הסכינאות על חיי החברה, הם השופטים בכבודם ובעצמם.

תוצאת השימוש בסכין אינה חייבת להיות בעלת משקל משנבחנת שאלת המעצר עד לתום ההליכים. עצם אחיזת הסכין והאיום בו על אחר, חייב להביא לתוצאה של מעצר, חייב ליתן "הד פומבי" לתוצאה זו, אולי בכך תגיע הרגיעה מפני תופעה איומה זו, הפושטת בחברה כסרטן.

כל העושה שימוש בסכין מסוכן הוא, מסוכנותו מתעצמת בהיותו אובססיבי. מי שטמונה בו אובססיביות, הרי שהאובססיביות יכולה ללבוש ולפשוט צורה כלפי קורבנות פוטנציאליים.

זאת ועוד. סכין הוא דבר המצוי בכל חלופת מעצר שהיא, ורק במסגרת כלא ניתן לאיין מסוכנות מהשימוש בסכין, בין היתר, בשל הבדיקות הקפדניות הנערכות בכלא, על גופן ובכליהם של המשיב ושכמותו.

לגופו של ענין, במקרה זה, הוחלט לקבל תסקיר בעניינו של המשיב.

עולה מהתסקיר, כי המשיב יליד כווית, שוהה בארץ באופן בלתי חוקי, עבד במסעדות שונות ובמסגרת עבודותיו בישראל עבד בפיצריות.

לגבי המיוחס לו האמור בכתב האישום. יצר קשר עם בחורה כבת 27 ממוצא רוסי, בחורה זו מוצעת כחלופה.

קצין המבחן התרשם, כי החלופה המוצעת, אין בה כדי לאיין מסוכנות, שכן לא הצליח גורם המציב גבולות טרם ביצוע העבירה, ואין בידי קצין המבחן להעריך איון מסוכנות בכל חלופה אחרת מעצם שהייתו הבלתי חוקית.